Pirkei Avos פרקי אבוֹת

Chapter One

בשבת שלאחר פסח מתחילין לומר "פרקי אבות" ואומרים אותם עד שבועות. בדרך כלל יש שש שבתות בין פסח לעצרת ובהן קורים את ששת "פרקי אבות", וכאשר חל שביעי של פסח ביום שישי יש שבע שבתות בין פסח לשבועות. מנהג קדום היה בצפת לקרות בשבת השביעית פרק ראשון ממסכת "דרך ארץ זוטא". ויש מקומות שהיו דורשים מפרק זה ביום שבת כ"ב ניסן. ומנהג ירושלים שהיו מתחילים לקרוא פרק ראשון בשבת כ"ט ניסן ומסיימים פרק שישי בשבת ה' סיון.

פרק ראשון
כּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ועַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לעוֹלָם יִירשׁוּ אָרֶץ, נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי להִתְפָּאֵר:

א( מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מסָרוּהָ לאַנְשֵׁי כנֶסֶת הַגּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שׁלֹשָׁה דבָרִים: הֱווּ מתוּנִים בַּדִּין, והַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סיָג לַתּוֹרָה:

ב( שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשּׁיָרֵי כנֶסֶת הַגּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר: עַל שׁלֹשָׁה דבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה, ועַל הָעֲבוֹדָה, ועַל גּמִילוּת חֲסָדִים:

ג( אַנְטִיגנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר: אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְשַׁמּשִׁין אֶת הָרַב עַל מנָת לקַבֵּל פּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַּעֲבָדִים הַמְשַׁמּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מנָת לקַבֵּל פּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:

ד( יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צרֵדָה ויוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ ירוּשָׁלַיִם קִבּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צרֵדָה אוֹמֵר: יהִי בֵיתךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם:

ה( יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ ירוּשָׁלַיִם אוֹמֵר: יהִי בֵיתךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, ויִהְיוּ עֲנִיִּים בּנֵי בֵיתֶךָ, ואַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: כּל הַמַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם:

ו( יהוֹשֻׁעַ בֶּן פּרַחְיָה ונִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבּלוּ מֵהֶם. יהוֹשֻׁעַ בֶּן פּרַחְיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לךָ רַב, וּקְנֵה לךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כּל הָאָדָם לכַף זכוּת:

ז( נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר: הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, ואַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, ואַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת:

ח( יהוּדָה בֶּן טַבַּאי ושִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח קִבּלוּ מֵהֶם. יהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר: אַל תַּעַשׂ עַצְמךָ כּעוֹרכֵי הַדַּיָּנִין, וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי דִינִים עוֹמדִים לפָנֶיךָ, יִהְיוּ בעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים, וּכְשֶׁנִפְטָרִים מִלּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בעֵינֶךָ כּזַכָּאִין, כּשֶׁקִּבּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין:

ט( שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח אוֹמֵר: הֱוֵי מַרְבֶּה לַחֲקוֹר אֶת הָעֵדִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמדוּ לשַׁקֵּר:

י( שׁמַעְיָה ואַבְטַלְיוֹן קִבּלוּ מֵהֶם. שׁמַעְיָה אוֹמֵר: אֱהוֹב אֶת הַמּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, ואַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת:

יא( אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר: חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בדִבְרֵיכֶם שֶׁמָּא תָחוּבוּ חוֹבַת גָּלוּת ותִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים ויִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם ויָמוּתוּ, ונִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל:

יב( הִלֵּל ושַׁמַּאי קִבּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר: הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם ורוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:

יג( הוּא הָיָה אוֹמֵר: נגַד שׁמָא אֲבַד שׁמֵהּ, וּדְלָא מוֹסִיף יָסֵף, וּדְלָא יָלֵיף קטָלָא חַיָּב, וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בּתָגָא חֲלָף.

יד( הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי, וּכְשֶׁאֲנִי לעַצְמִי מָה אֲנִי, ואִם לֹא עַכְשָׁו, אֵימָתָי:

טו( שַׁמַּאי אוֹמֵר: עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע, אֱמוֹר מעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מקַבֵּל אֶת כּל הָאָדָם בּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת:

טז( רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לךָ רַב, והִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, ואַל תַּרְבֶּה לעַשֵּׂר אְמָדוֹת:

יז( שִׁמְעוֹן בּנוֹ אוֹמֵר: כּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים ולֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב מִשּׁתִיקָה. ולֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וכל הַמַּרְבֶּה דּבָרִים מֵבִיא חֵטְא:

יח( רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל שׁלֹשָׁה דבָרִים הָעוֹלָם קַיָּם, עַל הַדִּין ועַל הָאֱמֶת ועַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בּשַׁעֲרֵיכֶם:

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: יְהֹוָה יאהדונהי חָפֵץ למַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה ויַאְדִּיר: